בלונופר

בלונים | אטרקציות ועיצוב בלונים

*שם:  
*טלפון:  
אימייל:  
*הערה:  


  • איך הגעת לזה בכלל (24/03/2010)

    בכל אירוע שאני עושה תמיד יפנה אלי לפחות אדם אחד עם חיוך סקרן וישאל: "איך בכלל מגיעים למקצוע הזה?" וגם דברים כמו: "זה משהו שלומדים איפשהו?"

     

    אז הסיפור בעצם מתחיל לפני כמעט 5 שנים. עזבתי את אילת, שם נולדתי וגדלתי, ועברתי לגור ב"עיר הגדולה" תל אביב. עכשיו אתם צריכים להבין שבשביל ילדה בת 21 שגדלה כל החיים בעיר באמצע המדבר, שכדאי להגיע לעיר הכי קרובה אליה צריך לסוע לפחות שעתיים וחצי, להעביר את כל החיים שלה 5 שעות צפונה לעיר ענקית שהיא בקושי מקירה כמעט לבד זה לא דבר קל במיוחד.

    למה עשיתי לעצמי את זה?

    כשהייתי קטנה היו הרבה דברים שרציתי להיות שכל יומיים התחלפו: אסטרונאוטית, וטרינרית, שחקנית... לא הייתי ילדה מאד החלטית, אבל כן הייתי בטוחה שאני יעשה משהו שאני באמת אוהבת ושיעזור לי להפיץ שמחה סביבי.

    אז בגלל זה עברתי לפה... לעשות את הדבר הזה שאני באמת באמת אוהבת!!! בעיה היחידה הייתה שלא היה לי מושג מה זה הדבר הזה.

    אז התחלתי לחפש... התחלתי למלצר, לקחתי קורס צילום, קורס ברמנים, טסתי קצת לטייל במזרח, חזרתי למלצר... ואז לפני קצת יותר משנתיים מצאתי עבודה כלצנית על קביים בקבוצת הגובהטרון, ככה סתם כדי לעשות קצת כסף מהצד (וגם כי זה נשמע לי ממש מגניב!). אז התחלתי ללמוד המון דרכים להגיע לאנשים... להצחיק אותם. למדתי הליכת על קביים, איפור, בדיחות מטופשות כמה קסמים ובין היתר גם בלונים.

    בין כל אלו מה שהכי תפס אותי זה הבלונים, הייתי יושבת שעות ומקפלת בלונים. מנסה ליצור דברים חדשים ולהבין איך ליצור את הקסם הזה. הם פשוט הוציאו ממני יצירתיות שלא ידעתי שיש בי והביאו אותה לכל מיני מקומות מדהימים. 

    וכשאתה כל כך נהנה לעשות משהו - אתה מתאהב בו.

    ואז נסעתי להודו... אבל על זה אני אספר בבלוג הבא... בקרוב!

    בסופו של דבר מתמכרים לחיוכים האלו לעולם לא דמיינתי שאני אייצר דברים כאלו מבלונים


     
  • איך הגעת לזה בכלל, ההמשך... (09/04/2010)

    אז איפה היינו?!

    אהה כן... נסעתי להודו. האמת שיותר נכון להגיע שנסענו להודו. אני ובן הזוג שלי, מתן.

    אני ארזתי תיק עם ציוד לחצי שנה ותיק בלונים לחצי שנה (לכל אחד יש משהו שהוא לא יכול לראות את עצמו לא עושה חצי שנה).

    טיילנו בהמון מקומות, פגשנו המון אנשים. ילדים, מבוגרים, תיירים, מקומיים, נתקלנו בקבצנים ברחובות וביקרנו בבתי יתומים. פיזרתי בלונים כמעט בכל פינה שעצרנו בה. ואתם יודעת מה?! זו הייתה חוויה מדהימה!

    בכל מקום כשהתחלתי לעשות לאנשים סביבי בלונים, כמו שאני אוהבת, הם היו שוכחים מכל הצרות והחיים מסביב ופשוט מחייכים. 

    היום, אחרי המון חוויות משותפות עם הבלונים, הבנתי עליהם כמה דברים: בלונים זה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו הם גורמים לך להתמלא שמחה באופן טבעי, וכל בן אדם שתביא לו בלון, לא משנה באיזה גיל, מיד יחזור למצב של שמחה טהורה ונאיבית.

    זה כל המטרה של הבלונים - לשמח! לשם כך הם נוצרו.

    אבל אני קופצת טיפה קדימה...

    אז בואו נחזור רגע להודו...

    אני לא בנדם של ספרים. האמת שהפעמים היחידות שסיימתי ספרים זה היה בתיכון וכשטיילתי במזרח. קצת לפני שחזרתי לארץ קראתי ספר שמאד השפיע עלי. אם לומר את האמת אני לא זוכרת איך קראו לספר או על מה הוא היה. רק שורה אחת מתוכו נכרתה בזיכרוני:

    "הכי חשוב זה להתמסר למה שאוהבים"

    ואז חזרתי לארץ, חזרתי למלצר ולעשות בלונים במשרה חלקית מאד.

    לא עבר הרבה זמן בשגרה  הזו לפני שהבנתי שאני חייבת לנצח את הפחדים ו"להתמסר" לדבר שאני הכי אוהבת. אז פתחתי את העסק הקטן שלי הידוע בכינויו "בלונופר". בלי ידע קודם בעסקים ובלי הון התחלתי, רק עם אהבה וכישרון.

    אז כבר כמעט חצי שנה שאני בלונאית במשרה מלאה. אני מתה על המקצוע הזה! זה המקצוע הכי טוב בעולם! לשמח אנשים!


     
BizMakeBiz פותח ע"י